מלפנים נקרא "דרפרלניצ'אה סאן", משמעו- מועד סגירת הדלתות, השם רומז שהיו סוגרים את דלתות הבית ומתכנסים לתפילות. הגויים למדו שביום זה אין לבוא אל היהודים שעשו סימן בדלתות סגורות.

השמש מחליף לפרוכת לבנה וכן כיסויי בד לבנים לספר התורה, לדוכן שבתיבה ולכיסאות אליהו, יש קהילות בני ישראל שנהגו להתפלל יחפים בכיפור, על כן פורסים שטיחים ומחצלות ברחבי בית הכנסת.

אחרי שחרית, יש נהגו לעלות לבית העלמין ולעשות השכבות. נוהגים לטבול למקווה מים חיים, נהר או אגם, לפני הטבילה נהגו לומר את הפסוק "שמע ישראל" ולברך "…על הטבילה" וטבלו ג"פ. יוצא הטובל מתנגב ולובש מכנסיו, המבוגר לוקח את הבד או המגבת הרטובה מגלגל ועושה מעין רצועה עבה וארוכה ובעזרתה צולף מלקות על גבו של הטובל שבע פעמים ותוך כדי כך אומר "והוא רחום". יש נהגו לא לברך על הטבילה ולצלוף בחגורת עור י"ג פעמים תוך אמירת "והוא רחום" כך ג"פ, בסיום אומר לו "וסר עוונך וחטאתך תכופר".

יש נהגו להזכיר נשמות קרובי משפחה לפני מנחה או לפני הסעודה המפסקת.
נוהגים להדליק נר שמן גדול לע"נ שדלק בכל משך הצום.

הקדימו להתפלל מנחה. לובשים בגדי לבן מכף רגל עד ראש, אוכלים סעודה מפסקת.
האישה מדליקה נרות ומברכת "…להדליק נר של (שבת ו) יום הכיפורים" ו"שהחיינו", והאב מברך את ילדיו.

מתעטפים בטלית בברכה לפני השקיעה. אם חל בשבת מתחיל החזן "מזמור שיר ליום השבת", אם חל בחול מתחיל לשורר "שמע קולי", יש הנוהגים להתחיל ב"לך אלי תשוקתי".
אח"כ נהוג למכור לקהל את המצוות לכל אורך יום הכיפור. הזוכה פותח את ההיכל, עומדים והחזן מתחיל בתפילת "כל נדרי".
לפני חצי קדיש "ברכו" יש המשוררים "שפל רוח ברך וקומה".
את הפסוק "ברוך שם" בקריאת "שמע" אומרים בקול.
בסליחות מוסיפים אחרי הפיוט-קינה "הנשמה לך" את הפיוט-קינה "שטר עלי".
החזן לא קורא את הסליחות בכל תפילות יום כיפור, אלא הזוכים במצווה בעת מכירתה לקהל.
בסיום ערבית משוררים "יגדל אלוקים חי", לא מקפלים את הטלית, מניחים אותה על הספסל. לא לוחצים ידיים ולא מברכים אחד את השני, כך גם למחרת בסיום שחרית.
לומדים מסכת יומא וקוראים תהילים. נוהגים להזכיר נשמות בערב כיפור או אחרי שחרית או אחרי "עלינו לשבח".

יש נהגו להישאר לישון בחצר בית הכנסת או באולם הסמוך לו, על הרצפה או על הספסלים.

ילדים שלא הגיעו למצוות הורגלו לצום וצמו לפחות עד חצות היום.

בשחרית, לפני "נשמת" משוררים תומכי החזן-ימין ושמאל, בית בית, את הפיוטים "שופט כל הארץ", "ה' נגדך כל תאוותי" ו"אלוהים אלי אתה", ולפני ברכת היוצר משוררים "שנאנים שאננים". הם גם משוררים את הפיוטים "ה' שמעתי שמעך יראתי" לפני חזרת הש"צ בשחרית ובמוסף ועוד קטעי תפילה.
הקהל אומר בקול את הפסוק "ברוך שם" שבקריאת שמע, החזן והתומכים חוזרים.

במוסף, לפני חצי קדיש ועמידה משורר הזוכה, מעל התיבה את הפיוט "אשפוך דמי נפשי".
בחזרת הש"צ לפני קריאת "רשות לסדר העבודה" הזוכה במצווה פותח את ההיכל, בעת שהחזן קורא "וסמך שתי ידיו" המתפללים פורסים לפניהם על הרצפה או הספסל מטפחות לבנות, כשקורא "והכוהנים והעם"…" כורעים המתפללים "ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים, ברוך שם" וגו', כך ד"פ.

הזוכה קורא את ההפטרה במנחה בניגון מיוחד (בניגון של קריאת ההפטרה בשחרית), בימינו מעטים עדיין זוכרים ניגון זה, לכן רבים קוראים בניגון הרגיל של שבת.
מלפנים נהגו לשורר "אשרת שפתינו תאזין" לפני חצי קדיש ועמידה.

מיד או דקות בודדות בסיום מנחה מתחילים בתפילת נעילה.
הזוכה פותח את ההיכל, הזוכה או החזן משורר מעל התיבה את הפיוט "אל נורא עלילה" והקהל מצטרף, אח"כ החזן ממשיך "יהי חסדך" וגו'. יש הנוהגים לפתוח את ההיכל ולשורר "אל נורא" לפני הסליחות, זאת היות והקהל ברובו לא מצליח לעמוד לכל אורך התפילה, אצל עדת בני ישראל לא נוהגים לשבת כשארון הקודש פתוח.
לפני קדיש "תענו ותעתרו", תוקע בעל התקיעה פעם אחת תשר"ת, תש"ת ותר"ת, בסיום הקדיש תוקע תרועה גדולה וסוגרים את ההיכל.
מלפנים נהג החזן לשורר "מכניסי רחמים" לפני חצי קדיש ועמידה.

מיד בסיום נעילה מתחילים ערבית למוצאי יום כיפור.
בסיום החזן מבדיל על "פרי הגפן" ו"מאורי האש". לוחצים ידיים ומברכים אחד את השני בברכת "גמר חתימה טובה" ו"תזכו לשנים רבות".
נהוג להגיש למתפללים ביציאה מבית הכנסת כוסות משרת צימוקים, יש שלא שתו והמתינו לקידוש בבית. בימינו מגישים כוסות יין תירוש למתפללים.
מברכים ברכת הלבנה, לאחריה הנגשים לבניית סוכה גדולה ורחבה בחצר בית הכנסת.

בבית- היה בעל הבית מבדיל, את הצום היו מסיימים באכילת מאכל מיוחד שטוגן בשמן הנקרא "פורי", עשוי בצק ממולא בשבבי קוקוס או סולת ממותקים בתוספת צימוקים, שבבי פיסטוקים ושקדים ושותים תה ממותק וכד'.

יש נהגו להזכיר נשמות קרובי משפחה למחרת יום כיפור אחרי חצות הלילה.