החזן בנימין בן יהודה קולטקר ז"ל

נולד בעיר מומבאי ב-6.10.1908 למזל טוב ויהודה בנימין קולטקר ז"ל.
הוריו היו ידועים ומפורסמים בקרב קהילת בני ישראל וגם בחברה הלא היהודית במומבאי.
אמו הייתה נכדתו הבכורה של ההיסטוריון הראשון של קהילת בני ישראל, חיים שמואל קהימקר ז"ל, מייסד בית הספר היהודי במומבאי "The Israelite School" שאחר שנים שונה שמו ל-"Sir Eli Kadoori High", כפי שמוכר לרבים.
אביו היה אדריכל במקצועו. הוא תכנן עשרות רבות של בניינים במומבאי ובערים שונות נוספות בהודו. הוא היה בצוות האדריכלים שתכננו את תחנת הרכבת המפורסמת "Victotia Terminus", את הבניין המפואר של "Sassoon Library", כך גם את הבניין המאוד מרשים "Town Hall" בעיר אחמדאבד, בניין שעדיין עומד במרכז העיר כמבנה מיוחד ביופיו.

בצעירותו, יהודה היה מתפלל כחזן בעיר פונה ואחרי זה גם במומבאי. קולו הערב והלחנים שלו היו מאוד מפורסמים בקהילת בני ישראל.
הוא גם היה כתב ומלחין שירים על נושאים שונים, כמו כן תירגם וחיבר בעצמו שירים במרטי, המבוססים על תכנים מתוך פרקי תהילים והמקורות היהודיים.
מרוב אהדה ואהבה בקהילת בני ישראל, היה ידוע בכינוי החיבה "הדוד המשורר״.

רכש את התכונות הטובות ביותר משני ההורים, כיבד אותם וטיפל בהם במסירות עד סוף ימיהם.
אביו נפטר בגבורות בגיל 85 בבומביי בהודו.
אימו זכתה לאריכות ימים ושנים, נפטרה בהיותה בגיל 89 בלוד, 10 שנים אחרי עלייתה לארץ הקודש.

בשנת 1937 נשא לאישה את רות בת אפרים משה וירושה אומרדקר ז"ל, להם נולדו ארבעה ילדים: שרה (שרי), דוד, נורה ופלורי.
רעייתו רות נפטרה יומיים לפני חג השבועות בשנת 1953 בהיותה בת 37 בלבד, עקב בעיות לב.
בנימין גידל את ילדיו לבד ולא נישא שנית, למרות היותו גבר צעיר בן 44. הוא היה עבור ילדיו אבא, אמא והחבר הכי טוב. הוריו עזרו לו, במיוחד אמו ע"ה, בגידול ארבעת ילדיו למופת.

לפרנסת משפחתו עבד במשרד ממשלתי במומבאי בדרג בכיר, במסגרת תפקידו בא במגע עם שרי ממשלה ואנשי עסקים גדולים ונחשב לעובד המצטיין והמסור ביותר.
שם הכינוי שלו במשרדו היה "The King of PWD", ״המלך״.

למרות ההתחייבויות השונות והאישיות שלו הוא היה מאוד מעורב ופעיל בענייני קהילת בני ישראל הן בהודו ואחרי עלותו גם בישראל.
שנה אחר שנה הוא נבחר כנשיא בית הכנסת ״עץ חיים״ שהוקם ע״י חיים שמואל קהימקר ז"ל, הסבא רבא שלו מצד אימו, כפי שכתבתי כאן.
בית כנסת "עץ חיים" היה ממוקם בקומה עליונה בבניין מגורים גדול, ובהנהגתו כשהתווסף סכום כסף עתק בקופה, הציע לקנות את הבניין כולו על-שם ובבעלות בית הכנסת. ההכנסות שימשו לטובת בית הכנסת ולרווחת הקהילה.
בנימין היה בעל תפילה, הוא לא שימש כחזן רשמי של בית הכנסת "עץ חיים", זאת משום שבמשך שנים שמש שם חזן קוצ'יני ששירת נאמנה את הקהילה. עם זאת, היו קטעי תפילה ותורה מסוימים בחגים שהוא היה אומר אותם. במיוחד ביום כיפור אנשים חיכו בכיליון עיניים לשמוע אותו קורא בלחן מיוחד את ההפטרה של יונה בתפילת מנחה של כיפור, ובסליחות בנעילה את הפיוט ״אל נורא״, כך גם את פרשת "בראשית" בשבת אחרי שמחת תורה.
חוץ מהפעילות הענפה בבית הכנסת הוא היה פעיל כחבר בארגון הציוני "Association Bombay Zionist" ובאגודה "The Central Jewish Board of India".

כשעלינו ארצה באוקטובר 1968, זכור לי היטב שבמשך שלוש שנים את התפילות בחגים התפללנו בבית כנסת ״שערי שלום״ של עולי הודו בלוד. שם שימשו בקודש שלושה אישים, חזנים דגולים שהיה להם קול אדיר, החזן לוי דיגורקר ז״ל ולו היו התומכים ימין ושמאל שלום אברהם צ׳אולקר ז״ל ואבי בנימין יהודה קולטקר ז״ל. אין לתאר במילים את הקולות, הלחנים ועוצמת התפילות שלהם. תמיד הקהילה תזכור באהבה וכבוד את צוות החזנים ובעלי התפילה הנפלא הזה. יהי זכרם ברוך.
מאחר ובית הכנסת "שערי שלום" נמצא בשכונת "נווה זית", היה מאוד רחוק עבור בני הקהילה שהיו מתגוררים בשכונות חשמונאים, רמת אשכול וגבעת הזיתים בלוד, אבי הציע שנתחיל להתפלל בקרבת מקום. שמואל קילקר ז"ל וצדיק אשטמקר ז"ל שהיו מאוד פעילים בקרב העדה בשכונת "חשמונאים" בלוד, הצליחו להשיג מעיריית לוד דירה בקומה השלישית בבניין מגורים בשכונת "החשמונאים" ואנשי הסביבה התחילו לבוא לתפילות שם.
אבא התחיל לעודד את האנשים שלנו בשכונה לבוא לתפילה ולאט לאט גם לעודד אותם להיות בעלי תפילה. אנשים היו מאוד טובים וחביבים אליו וגם מאוד כיבדו אותו. היו כאלה בשכונה שאמרו לו ספק בהלצה "אנחנו בקושי יודעים אלף-בית ואיך אתה רוצה שאנחנו נתפלל בציבור". בנימין בחיוך רחב על פניו היה אומר להם "אל דאגה אני אחריכם, אני אלמד אתכם, רק תבואו". האנשים כיבדו את בקשתו, התמידו לבוא לתפילה ואותם האנשים שבקושי ידעו אלף-בית, בבוא הזמן התחילו לקרוא קטעי פרשה, הפטרה, סליחות וכד'.
לא להאמין, איך בעזרת אהבת אדם אמיתית של איש אחד, לדת היהודית ולתפילה, הוא יכול לעורר את האמונה והרצון להתפלל, בקרב עשרות אנשים, לעורר בהם את האמונה שהם כן יכולים לא רק להתפלל, אלא לשמש בעלי תפילה ובעלי קריאה בעצמם. זאת הייתה דרכו להכשיר את דור החזנים הבא, בדרכי נועם ובפנים מאירות.
קהילת בנ"י בשכונת ל'- ל' זה היה שמה של שכונת החשמונאים בפי כל, הייתה קהילה מיוחדת ומאוחדת והוחלט שיתחילו את התהליך של בניית בית כנסת עולי הודו בקרבת מקום. אנשי הסביבה מגבעת הזיתים ורמת אשכול גם הצטרפו וביניהם בעלי תפילה מיומנים וידועים. כולם נרתמו לרעיון של הקמת בית כנסת בסביבה.
בהנהגתו של אבי התחילו המאמצים האדירים של שמואל קילקר ז"ל וצדיק אשטמקר ז"ל מול עיריית לוד להשגת שטח לבניית בית הכנסת.

אך לצערנו הרב, בתאריך 23.07.1981 בהיותו בגיל 71 נפטר אבי החזן בנימין ז"ל, באופן פתאומי מ"תרומבוזה".
היה מאוד קשה לקבל את זה, אך זאת הייתה העובדה והוא כבר לא היה בינינו.
זכינו כולנו שאנשי הקהילה המשיכו בדבקות רבה להגשים את חלומו בהקמת בית הכנסת לקהילת בני ישראל בשכונה. לימים בית הכנסת אכן הוקם בשכונת "רמת אשכול" בלוד. אומנם אבי ז״ל לא זכה לראות את בניין בית הכנסת, אבל עד היום בכל אירוע של בית הכנסת הוא מוזכר לטובה כמייסד, יחד עם אנשים טובים נוספים ובראשם שמואל קילקר ז"ל וצדיק אשטמקר ז"ל,
יהי זכרם ברוך לעד.

יהי זכרו ברוך

מאת: פלורי שמעוני, ביתו של בנימין ז"ל
ערך: ראובן טלקר