נולד ב-22.07.1905 בכפר פנוול (Panvel) כבן בכור לאליהו וסגולה מבין ארבעה ילדים.
ייזכר לדורות בעיקר משום שזכה להיות מהחזנים הבודדים מעדת "בני ישראל" שכיהן בקודש במשך שנים רבות במספר מקומות, כך שנחשף והיה מוכר לרבים מעדת "בני ישראל".
רבים העריכו והעריצו אותו בשל מעלותיו הנעלות בתורה ובתפילה וצניעותו האופיינית.
שנות נעוריו ובגרותו עברו עליו בפנוול, שם למד בבית הספר המקומי וכיאה לבן משפחה דתית ושורשית למד גם בתלמוד תורה בבית הכנסת בכפרו אצל מורו ורבו החזן מפגאוקר ז"ל. ממנו למד והוסמך על ידו במלאכות הקודש השונות- שחיטה ובדיקה, מילה, תיקון ספרי תורה, כתיבת כתובות ועריכת חופות. זאת בנוסף ללימודי קודש מעמיקים שלמד מפי אביו אליהו ז"ל.
בשנת 1930 נשא לאישה את סגולה בת בנימין ומרים צינצולקר. להם נולדו 6 ילדים ונכדים.
זכה למול בעצמו את בניו וחלק מנכדיו.
בעת ההיא נזהרו מאוד בכבוד ההורים והמבוגרים וקיבלו את דעתם ללא ספקות או תהיות- הדבר בא לידי ביטוי גם בנישואיו: ביום שיטפון נוראי שפקד את הכפר פנוול וסביבותיו, מים רבים הציפו את ביתם של בנימין ומרים צינצולקר והם נאלצו לתפוס מחסה בבית קרוביהם ביישוב- הלא הוא בית הוריו של דניאל. שם ראתה אימו את הבת של בני הזוג צינצולקר, סגולה, והיא מצאה חן בעיניה מאוד, ובאותו רגע ממש החליטה שהיא מתאימה לבנה והיא תהיה כלתה ותינשא לבנה דניאל. כך אכן היה, המשפחות כמובן הסכימו ובני הזוג לא התנגדו.
בשנת 1939 התגייס לצבא הבריטי בהודו ושירת בתור חייל במערך הטכני במקצוע הנגרות, מלאכה בה הצטיינו רבים מ"בני ישראל". במסגרת תפקידיו היה מוצב במקומות שונים בהם לחמה או שלטה האימפריה הבריטית. בין שאר המקומות בהם שירת היו ביירות, דמשק, קהיר, וזכה גם להגיע לארץ ישראל (פלשתינה) ולבקר בחיפה וירושלים ולפקוד את כל המקומות הקדושים בה. בכך הוא זכה למנות על הבודדים מעדת "בני ישראל" שביקרו בארץ ישראל לפני היווסדה של מדינת ישראל.
בשנת 1945 השתחרר מהצבא ושב למשפחתו בפנוול.
לפרנסת משפחתו עסק במקצוע הנגרות, עם זאת התמיד בלימודי מקצועות הקודש.
בשנת 1947 התמודד על משרת החזנות שהתפנתה באותה העת בבית הכנסת ע"ש "בית אל" בפנוול וזכה בה. זאת הייתה משרת החזנות הראשונה שלו. משרה שהיה בצידה שכר ותגמול בהם יכל לפרנס את משפחתו.
את מלאכת הנגרות נאלץ לזנוח, אך עסק בה לעיתים רחוקות בתור תחביב בלבד.
בפנוול שימש בקודש את קהילתו בכל התפקידים- חזן, שו"ב, מוהל, מלמד לילדי הקהילה, מתקן ספרי תורה, כותב כתובות ועורך חופות- זאת עד שנת 1953.
לאחריה לא החזיק במשרת חזנות קבועה, אלא שימש כחזן שמני לתקופות קצרות של חודשים ספורים באולם התפילה של קהילת "בני ישראל" שבעיירה חופולי (Khopoli) שנמצאת על אם הדרך ממומביי לפונה ובבית הכנסת המפואר ע"ש "מגן חסידים" במומביי.
יום אחד בשנת 1953 התכבד להיות שליח ציבור באחת התפילות באולם התפילה של קהילת "בני ישראל" שבאזור פארל (Parel) במומביי. למזלו הטוב שמע אותו שלום אברהם צ'אולקר ז"ל שהיה אחד מגבאי המקום וכיהן כמנהל בית הספר היסודי ע"ש יעקב ששון במומביי (אחיו של שחקן הקולנוע הידוע דוד אברהם צ'אולקר ז"ל), הוא נפעם והתלהב מאוד מקולו הערב. אחרי התפילה שאל אותו האם הוא מכהן כחזן קבוע, דניאל השיב בשלילה, צ'אולקר הציע לו לשמש חזן במשרה קבועה בעיר פונה (Pune). מיד בסמוך כתב לו מכתב המלצה מיוחד לכבוד וועד בית הכנסת "סוכת שלמה" בפונה. דניאל הסכים ובאמצעות מכתב ההמלצה זכה לקבל את משרת החזנות שם.
בפונה כיהן בין השנים 1953-1963, שימש בכל התפקידים- חזן, מוהל, שוחט, מלמד לילדי הקהילה, כותב כתובות, עורך חופות ומתקן ספרי תורה.
בשנת 1963 התפטר מתפקידיו בבית הכנסת בפונה בעקבות וויכוח עקרוני על שינוי מנהגי האבות. דבר המעשה היה באחד מחגי תשרי- חברי וועד בית הכנסת החליטו ללא תיאום עימו בעת אחת התפילות שקטע תפילה מסוים יקרא אחד מהקהל ולא החזן. על כך דניאל לא היה מוכן לוותר, לדבריו זה קטע תפילה שרק שליח ציבור קורא ולא אחר. כך היו מנהגי אבותינו עד כה כל השנים, אין שום סיבה הלכתית או אחרת לשנות זאת, ובמה שונה מועד זה מהמועדים של השנים שעברו בהם הוא שימש חזן בפונה. לעומת זאת חברי הוועד ענו בעזות מצח לעומתו שהחזן הוא שכיר ולמרות שאנשי הקהילה אהבו אותו מאוד וביקשו ממנו להישאר, הוא התפטר מתפקידיו שם.
יהי זכרו ברוך
כתב: בנו עופר כהספד ב-30
