נולד בשנת 1860 במומביי שבהודו למשפחת טלקר המכובדת והאמידה שבניה החזיקו במשרות יוקרתיות ורמות דרג בזמן השלטון הבריטי.
בשנת 1800 שירת אבי סבו מר יוסף יצחק כקצין בגדוד ה-12 של הכוחות הבריטים במזרח הודו.
סבו יחזקאל יוסף טלקר היה אמן בעל שם ואחד ממקימי בית הכנסת "שערי רצון" במומביי.
אביו מר משה יחזקאל היה סוחר אמיד במומביי.
בתום לימודיו בקולג' "אלפינסטון" התמנה כמנהלו של בית הספר התיכון ע"ש SIR Jacob Sassoon, ושירת במשרה זו 34 שנים רצופות. קיבל את התואר LLB.
בהמשך זכה למינוי של פרופסור כבוד לעברית מטעם סנט קסאביר קולג' (ST.XAVIER'S COLLEGE) בו שירת 14 שנים כשהוא מחלק את זמנו בין חובותיו בקולג' ובין עיסוקו בנושאי חוק ומשפט.
בין השנים 1900-1905 כיהן כמרצה לעברית ושפות שמיות אחרות במכון לשפות ע"ש "וילסון" באוניברסיטת מומביי.
במשך שנים אחדות שימש כבוחן בשפה העברית באוניברסיטות במומביי ופאנג'ב, וכן מונה לשמש כמורה ומתרגל בשפה העברית לתלמידי התואר השני.
היה חבר בפקולטה לאומנות של אוניברסיטת מומביי.
ב-1925 נבחר כשופט שלום ומונה לנשיא בית המשפט.
באותה שנה שימש כחבר במועצה המנהלת של החברה האסייתית המלכותית במומביי, חבר במועצה הכללית של החברה לעזרה לאסירים משוחררים וכנשיא "אגודת הנדיבות" של "בני ישראל".
היה חבר בבית הכנסת "שערי רצון" במומביי וכיהן כשר כבוד בקהילה יותר משני עשורים.
היה תומך נלהב בזרם היהודי ובקיא בתלמוד.
למרות עיסוקו הענייני משפט, כל כולו היה ספוג בלהט הלימוד וההשכלה היהודית.
טען והגן למען הכרה ב"בני ישראל" בבתי דין של יהודי בורמה ועירק.
ניחן ביכולת בלתי רגילה ליצירת ושמירת קשרים חברתיים.
מאמרו "בני ישראל בהודו" פורסם במהדורה הרביעית של הספר "אוצר ישראל", פרסם מסה בשם "מקומה של האישה בספרות הרבנית" וכן תרם לכרך 1930 של "DR. MODI MEMORIAL".
כונה בחיבה "Shetu Master"- המורה העשיר. היה מבין בקבלה ועזר לאנשים מהעדה ומחוצה לה ככל שנדרש.
ביום שלישי ה-16.02.1936 ט"ז בשבט התרצ"ו (5696) נפטר בשלווה לאחר מחלה ממושכת.
אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה: "בני ישראל", יהודים יוצאי עירק, מוסלמים, נוצרים, הינדים.
לאות הערכה וכבוד, ביום הלוויה נסגרו בתי ספר של העדה במומביי.
כל קירות חדר האירוח בביתו בהודו היו עמוסים במגוון ספרים בנושאים שונים ובשלל שפות: עברית, אנגלית, מארטי, גרמית, צרפתית, הינדית ועוד.
לפני מותו השביע את בנו שלא יחלק או ימכור את ספריו הרבים. ואכן, לאחר מותו הגיעו אנשים רבים מחוץ להודו- מאנגליה, צרפת וישראל- וביקשו לרכוש חלק מספריו, אך בנו לא הסכים וכך נשארו הספרים עוד שנים אחדות בבית.
במהלך השנים החלו הספרים להעלות עובד ולהתפורר, ולכן ערך בנו רשימה ארוכה של כל הספרים, ארז אותם והעמיסם על משאית ומשם מצאו את דרכם לאוניברסיטת "בר אילן" בישראל.
מידע על "שטו מאסטר" ניתן למצוא באנציקלופדיה העברית/היהודית וב"אוצר ישראל".
ראיין וכתב: רונן טלקר
מפי חנה ראובן, נכדתו של "שטו מאסטר"
