את הסדר ערכו ברוב עם, בנוכחות מניין גברים לפחות, גם נשים וילדים נטלו חלק בסעודה.
לקחו חמישה, שבעה, תשעה, אחד עשר ואף למעלה מזה מיני פירות שונים, תמיד הקפידו לקחת מיני פירות במספרים אי-זוגיים, בעיקר פירות מובחרים וטריים.
את הפירות הניחו על צלחת או קערה גדולה, במרכזה מניחים מאכל, תקרובת מתוקה שנקראת ”מלידה“, כפי שנקרא גם הסדר עצמו, מאכל ממותק זה עשוי מאורז מבושל ומיובש (פווה) או סולת, בתוספת סוכר, שבבי שקדים ופיסטוקים, קוקוס מגורר, צימוקים והל.
על מאכל זה או בצידו הניחו מין מסוים של בשמים כמו הדס, ציפורן או ורדים.
בספר במדבר, פרשת הקורבנות, פס' י"ג, י"ט, כ"ה, ל"א, ל"ז, מ"ג, מ"ט, נ"ה, ס"א, ס"ז, ע"ג, ע"ט, כתוב: "קרבנו קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה מזרק אחד כסף… שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה". קערת כסף אחת- ה"טהלה", בתוכה מונחים הפירות והתקרובת, סולת או פצפוצי אורז רטובים. סולת- התקרובת מסולת או פצפוצי אורז רטובים ("פואה"). כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת – הבשמים שעל התקרובת.
כשמניחים את קערת המלידה על הבד הלבן שעל השולחן, אומר נושא הקערה: "בשם ה'". הוכחה לכך מופיעה בספר בראשית, פרשת "לך לך" פסוק ה', כשאברהם בנה מזבח (בימינו מזבח הוא השולחן עליו אנו אוכלים) אמר מילים אלו: "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'", שיהיה המעשה שלנו לרצון לפני ה'.
ראש המשפחה האב או הסב היושב בראשונה, מתחיל ואומר את משפט הפתיחה ”בסימן טוב ובמזל טוב, אליהו הנביא זכור לטוב“, בנוסח זה או בנוסח שונה במעט, במוצאי שבת נוהגים לומר ”זכור טוב שבוע טוב ויהיה בסימן טוב“ וכד‘, ומיד מתחיל לזמר את הפיוט ”אליהו הנביא… במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד“ (עפ“י סדר א‘-ב‘), כולם חוזרים על פזמון זה וממשיכים יחדיו לזמר עד סוף הפיוט, אחריו ממשיכים לשורר את לקט פסוקי הברכות מהתורה ”ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש…“, ”המלאך הגואל אותי מכל רע…“ ג‘ פעמים, ואומרים ”שיר למעלות“ (תהילים קכ"א).
הפיוט ולקט פסוקי הברכות מוכר לרבים ונוהגים לאומרם בכל מוצאי שבת, בעת ההבדלה, רבים מבני ישראל יודעים אותם בע“פ כולל הנשים והילדים.
עפ“י מנהג בני ישראל, נוהגים לברך ולאכול בסדר הבא: ראשית מחלקים ומברכים על הבשמים ואח“כ על ”פרי העץ“, על ”פרי האדמה“, וברכת ”שהכל“ על ה“מלידה“. מברכים בהתאם ”שהחיינו“ על מיני פירות חדשים, יש המברכים על כל מין וסוג פרי חדש ”שהחיינו“ בנפרד וכך המנהג, ויש הנוהגים לברך ”שהחיינו“, ברכה אחת ולכוון ולפטור את כל מיני הפירות החדשים המונחים לפניו על שולחן הסדר.
נוהגים להגיש גם מיני מזונות, מיני מתיקה וטוגנים שונים.
יש הנוהגים לנטול ידיים ולברך ”המוציא“ ולסעוד, ואחרי ברכת המזון לברך על הגפן.
במהלך הסעודה או לקראת סיומה נוהגים גם לשורר פיוטים נוספים כמו ”שיר חדש“ ו“יושיע ציון“, יש הנוהגים גם לשורר פיוטי ”אליהו הנביא“ נוספים הידועים ממוצאי שבת כמו: ”חדש ששוני“ ו“אגיל ואשמח“ וכד‘, מלפנים נהגו גם לשורר שירים בשפה המרטי שעניינם אליהו הנביא.
לפני ברכת המזון משוררים את הפיוט ”צור משלו אכלנו“.
