הצום חל ביום בו החל המצור על ירושלים. הצום נקרא במארטי (שפה הודית מקומית), ”טבת צ‘ה רוג‘א“, משמע- צום טבת או צום של טבת.
מלפנים, נקרא צום זה במארטי גם בשם ”סאבאבי רוג‘א“, שפירושו- התענית של המצור או תענית המצור. ”סאבאבי“, מקורה ככול הנראה מהמילה בעברית ”סביב“, משמעותה כאן כיתר, צר, היקף, עפ“י הנאמר ”ויהי בשנת התשיעית למלכו (למלכות צדקיהו ר.ט) בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב. ותבוא העיר במצור…“ (מלכים א‘, כה‘ , א‘ – ב‘). עניין שורש המילה ”סבב“ בא לביטוי גם בבית החמישי בקינה ”וארץ שפל“, הנאמרת בשחרית של עשרה בטבת, ”בחודש העשירי מוני שפכו על עירי סוללה, בעשור לחודש נזרי הושלך ותפארתי נפלה, סבבוני העושים מכתי נחלה, מעי מעי אוחילה“.

בשחרית של השבת שלפני עשרה בטבת, אחרי קריאת ההפטרה, מכריז החזן מתוך הסידור על הצום ”אחינו בית ישראל“ וגו‘, הגבאי או השמש מתרגם לשפת למארטי, על מנת שכל המתפללים ידעו במדויק את מועדי התענית.

כל עדת בני ישראל מתענה, מעלות השחר ועד לאחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית.