נישואין וגירושין

תוכן עניינים

לפני החתונה

מנהגינו, כמה שבועות או חודשים לפני הנישואין, לערוך הזכרת נשמות, "אוד", בו עורכים השכבות לקרובי החתן והכלה שנפטרו, ותוך שלושה ימים עד שבוע- לערוך "מלידה".
החתן והכלה עושים זאת בנפרד, כל אחד בחוג משפחתו, בבית הוריו.
המנהג הנכון, מדורי דורות, לערוך "אוד" ו"מלידה" בבית החתן והכלה, ולא כבימינו שנותנים רשימת השכבות לבית הכנסת ואת ה"מלידה" עורכים בבית ואין זה כבוד למתים.
מדוע מנהגינו לערוך "אוד", הזכרת נשמות, לפני הנישואין? כששלח יצחק אבינו את יעקב בנו לחרן כדי למצוא אישה, ברך אותו והזכיר שם אביו על מנת שבזכותם האל יעזור לבנו למצוא כלה הראויה לו. ככתוב בספר בראשית, פרק כ"ח, פס' ד': "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם". כשיעקב ברך את בני יוסף, הזכיר שמות אבותיו, ככתוב בספר בראשית, פרק מ"ח, פס' ט"ז: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ".
"מלידה", אירוע שמח שעורכים כדי שנקבל את הברכה, אחרי ההשכבות, שכביכול הוא אירוע עצוב.

טקס החינה

 בטקס החינה, הכלה נוהגת ללבוש סארי ירוק, המסמל רעננות, פריון וזוהר ועונדת תכשיטים, כפי שמצאנו בתהילים, מזמור ס"ח פס' י"ד: "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ"- הכלה משולה ליונה.
בטקס החינה נוהגים לענוד זר פרחים (shera) על ראש החתן והכלה, שמופיע בשיר השירים, מזמור ג' פס י"א: "צאינה ורעינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לואמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו".
בסיום טקס החינה של החתן, נציגי משפחתו מגיעים לבית הכלה, מעניקים לכלה מתנות, ולאחר מכן נציגי הכלה מגיעים לבית החתן ומעניקים מתנות.
הענקת המתנות ממשפחת החתן לכלה מופיעה כשאליעזר, עבד אברהם, פגש את רבקה ולאחר שבחן את מעשיה, ווידא שאכן היא בת בתואל והעניק לה מתנות. כפי שכתוב בספר בראשית, פרק כ"ד, פס' כ"ב: "ויקח האיש נזם זהב .. ושני צמידים על ידיה", פס' מ"ז: "ואשאל אותה בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור… ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה".

החופה

בעת החופה יש לכסות את פני הכלה בהינומה.
כשראתה רבקה את יצחק כשבאה עם אליעזר, עבד אברהם, וזיהתה אותו, כתוב בבראשית, פרק כ"ד, פס' ס"ה: "ותיקח
הצעיף ותתכס".
עונדים את הטבעת על אצבעה הימנית של הכלה, על פי הכתוב בתהילים מזמור קי"ח פס' ט"ו: "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל". לכן, גם כשנכנסים לבית חדש, לבית הכנסת או כשפונים בתפילה במקומות שונים כמו קדושה, לכה דודי וכו', פונה המתפלל ימינה תחילה.
סעודת הנישואין לאחר החופה, מקורה בנישואי יעקב אבינו, ומופיע בספר בראשית, פרק כ"ט, פס' כ"ב: "ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה", ברוב עם.

לאחר החתונה

עפ"י המנהג, במשך שנה תמימה הם נקראים חתן וכלה.
בכל בית בו יבקרו, יארחו אותם בשמחה, והם לא יצאו בידיים ריקות, אלא בכסף או מתנה צנועה.
כפי שכתוב בספר דברים, פרק כ"ד, פס' ה': "כי יקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח".
מאז שזוג מתחתן, היו קוראים לחם ולחמות בשמות: אבא ואמא. מצאנו זאת בבראשית, פרק ל"ז, פס' ל"ה: "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו", כשבני יעקב מספרים לו שיוסף נטרף, לאחר שמכרו אותו, באו כל משפחתו לנחם אותו. ידוע, שליעקב הייתה בת יחידה, דינה, מהיכן הגיעו עוד בנות? מכאן למדנו שלנשות בניו שימש כאב, והן שימשו כבנותיו. גם רש"י מחזק טענה זו.
לכן, אם להורים שנפטרו, אין בנים אלא בנות, החתן חייב לקרוא קדיש במקום הבן.

גירושין

בהודו לא היו ידועים מקרי גירושין כמעט כלל, אך אם אישה הייתה מתגרשת מבעלה, בדרך כלל לא הייתה נישאת מחדש.
זאת למדו מן הכהנים, ספר ויקרא, פרק כ"א, פס' ז': "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו".
אישה גרושה או אלמנה הייתה חוזרת לבית הוריה ולשם משפחתה הקודם. כפי שכתוב בספר ויקרא, פרק כ"ב, פס' י"ג: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו".
כתב: רונן טלקר