את ברכות השחר אומרים בבית, כשהתפילה בבית הכנסת נפתחת על ידי החזן ב"הודו לה‘ קראו בשמו".

מ"רננו צדיקים" היו מזמורי התהילים נאמרים מפי נערים או מבוגרים שהיו עולים לבימה וכל אחד קרא פרק, עד "ויושע ה‘ את ישראל מיד מצרים". משם ועד סוף שירת הים היו נאמרים כל שני פסוקים על ידי מישהו אחר, כאשר האחרון מבין הקוראים קורא שלושה פסוקים.

מ“נשמת כל חי“ ועד לסיום תפילת השחרית– התפילה נאמרת ע“י החזן בלבד, כאשר הקהל אומר בקול את הקטעים ”ומעולם ועד עולם אתה אל“, ”אלא אתה“, ”וה‘ אלוהים לא ינום ולא ישן“, ”ולך לבדך אנחנו מודים“, ”ועינינו מאירות כשמש וכירח“, ”ורגלינו קלות כאיילות“, ”עמנו ועם אבותינו“, ”ומחולאים רעים ורבים דיליתנו“, ”ורוח ונשמה שנפחת באפינו“, ”ולשון אשר שמת בפינו“, ”וכל קומה לפניך תשתחוה“, ”ה‘ מי כמוך“, והחזן חוזר אחריהם.
”מציל עני“ נאמר ע“י החזן בלחן והקהל מצטרף אליו. אחר כך הקהל אומר יחד את המילה ”ובכן“, ואת הסיום- ברכת ”ברוך אתה.. מלך אל חי העולמים, אמן“, והחזן חוזר אחר הקהל על הברכה.
כאמור, החזן ממשיך לבדו עד לסוף תפילת שמונה עשרה. בחזרת התפילה, הקדושה וברכת הכוהנים נאמרות ע“י החזן, ובקדושה הקהל עונה ”קדוש קדוש קדוש ה‘ צבאות מלא כל הארץ כבודו“, ”ברוך כבוד ה‘ ממקומו“, ”ימלוך ה‘ לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה“, והחזן חוזר אחריהם. בברכת הכוהנים – אם אין כוהנים הקהל אומר לאחר כל פסוק שקורא החזן ”כן יהי רצון“, האבות מכסים ראשי ילדיהם בטלית, ואם יש כוהן אומר ”ברוך הוא וברך שמו“ ו”אמן“ בסוף כל פסוק.

אחר חזרת התפילה- קדיש תתקבל ורק אח“כ יושבים, למכירת המצוות.