שמירת 40/80 ימי טהרה ליולדת (40 לבן ו-80 לבת), היו נשמרים בקרב בנות העדה בהודו ואף בארץ, עד ש"הגיעו" המפקפקים בכך ועומדים על כך שזהו מנהג שצריך לבטלו. כפי הידוע מנהג זה מופיע בתורה ואין לשנותו. ספר ויקרא, פרק י"ב, פס' ב': "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים", פס' ד': "ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה", פס' ה': "ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה".
בתום ימי הטהרה, עורכים טקס "מלידה" כפי שכתוב בספר ויקר, פרק י"ב, פס' ז': "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה… אל פתח אוהל מועד אל הכהן", הקרבת הקורבן מקביל ל"מלידה".
בנוסף, נוהגים שהאישה טובלת ואת התינוק/תינוקת ומגלחים את ראשם. למדו אבותינו מן המקרא, שכך מטהרים את הטמאים ביום טהרתם. ספר במדבר, פרק ו', פס' ט': "וגלח ראשו ביום טהרתו".
