נולד בשנת 1938 ב"בייקלה" במומביי שבהודו. אמצעי מבין 11 ילדים (7 בנים ו-4 בנות).
למד בבית הספר העיוני, וב-Yum School בין השנים 1954-1955 למד רפואה טבעית שנקראת "איור ודאית" ממורה מוסמך שהגיע ממדינת "אוטר פרדש". סיים כתלמיד מצטיין וקיבל מדליית זהב על הצטיינותו.
עבד במשרד ב-Brem School וגם ניהל בית מרקחת כעצמאי בשכונת "סיין" באזור "צ'ופאט פאטי". היה גובה שתי רופיות עבור תרופה (סכום סמלי).
התגורר בכמה שכונות במומביי- טאנה, קולוודה וכו'.
נהג לפתוח את בית המרקחת בשעה 8:00 בבוקר עד 00:00 בלילה וחזר לביתו ב-2:00 לפנות בוקר.
עד היום שותה תה עם חלב, כיוון שלפי הרפואה טבעית זה בריא לגוף, מנקה את הכליות ואת דרכי העיכול ומונע לחץ דם ועוד.
אכן עד היום לא נזקק לקבל טיפול רפואי ואינו מאמין ברפואה המודרנית אלא רק בטבעית.
בעיקר בבית היה שומע מפי סבתו פיוטים ושירי דת שידעה בעל פה מספר תפילות שנכתב בשנת 1889 ע"י אהרון יעקב דיווקר.
טוען שכל יהודי מ"בני ישראל" ידע לדקלם את הפיוטים, והבקשות אמר בכל בוקר כשידו על מזוזת הבית.
בחזנות התחיל במקרה כאשר החזן הוותיק אהרון שפורקר ז"ל מבית הכנסת "רודף שלום" (שנחשב לרפורמי) נפטר. בשנת 1984 הגיעה למשרדו אישה בשם שרה שמשון פינגלה ושאלה אותו אם הוא יודע על מישהו שיודע להתפלל היטב בעברית, והוא המליץ על אחיו ברוך. היא התקשרה לברוך והתעניינה אם יוכל למש כחזן אצלם, והסבירה גם שהציבור לא אהב שמתפללים שם באנגלית לאחר שהחזן שפורקר נפטר. אך הוא סירב וטען שאחיו עזרא מתפלל טוב ממנו. היא פנתה שוב לעזרא וביקשה שיבוא לביתה להסדיר את עניין החזנות. עזרא אמר שלא מוכן להתפלל בית כנסת שמתנהל עפ"י העקרונות של הרפורמים וזוהי המכשלה. היא הסכימה ובמשך 11 שנה שימש חזן בחגים ובימים הנוראים. בשבתות היה מתפלל ב"שער הרחמים".
סבא רבא של עזרא, אליעזר, אמר בטרם נפטר לאביו שיבוא בגלגול בנכדו ואכן אביו נקרא על שמו של הסבא רבא אליעזר ז"ל- דויד אליעזר עזרא.
נס הצלתו ושריפת בית המרקחת: מדי מוצאי שבת ערכו טקס מלידה. אשתו הייתה רגילה לעשות זאת לבדה עם הילדים, אך פעם הרכבת איחרה והיא לא הגיעה בזמן להכין את המלידה. עזרא הודיע לה שיגיע מיד וערכו את המלידה כמו שצריך. באיחור של יום הגיע עזרא למומביי וגילה שבית המרקחת שלו ועוד צריפונים נשרפו בשריפה ואולי בזכות זה ניצלו חייו.
אשתו שמחה למשפחת טלקר הייתה מיילדת בבית החולים "J.J Hospital" במומביי. לזוג 5 ילדים (4 בנים ובת אחת).
בנו הבכור יהושוע עלה לארץ במסגרת תנועת הנוער ולמד כאן שחיטה. הרב שלימד אותו שמע אותו אומר שגם הנשים בהודו שחטו ולא למדו זאת מהרבנים, והוא לא הסכים ללמדו שחיטת בקר, ויהושוע החזיר לרב את הסכין. לימים אותו רב הגיע להודו והיה נוכח בזמן דרשה שנתן והתפעל מבקיאותו בתורה ובנושאים נוספים וביקש מאביו שישלח אותו לישראל ללמוד רבנות. אכן כך היה והוא למד בבית מדרש ספרדי והוסמך לרבנות לאחר 6 שנים.
בשנת 1996 עלו עזרא, אשתו ושאר בניו לארץ, שכנו במעון עולים בירושלים ולמדו באולפן.
הם רצו להמשיך לעבוד במקצועם אולם מאשתו נמנע כי היא לא ידעה מספיק עברית ואת עזרא הסכימו לקבל ב"שערי צדק" לתקופה של 6 חודשים, אולם עזרא ביקש שנה אחת ללמוד עברית אך בית החולים התנגד ולכן הוא נשאר ללא תעסוקה.
בתקופה שהיה שם בחדרי המיון והאשפוז התגלתה בקיאותו ברפואה הטבעית ההודית:
1. באחד הימים הגיעה למיון אישה שצעקה בקולות על כאבים. עזרא בדק אותה ואמר שאין לה כלום ומספיק לתת אספרין. הרופא לא קיבל את האבחון שלו ושלח אותה לסדרה של בדיקות דם, שתן, דופק, צילום וכו'. לאחר שעות רבות של כאבים ובדיקות הגיע הרופא למסקנה שאכן אין לה כלום ומספיק לה כדור הרגעה. הרופא ביקש את סליחתו.
2. קראו למיון את כל הרופאים בגלל חולה שהיה בריא וקיבל שיתוק בצד ימין של הגוף. עזרא הגיע אליו ראשון, בדק אותו לפי הרפואה הטבעית והגיע למסקנה שיש לו קרע בעורק דם בראשו וצריך לנתחו בהקדם. הרופאים לא הסכימו ושלחו את החולה לסדרת בדיקות ורק ב-14:45 הגיעו תשובות של צילום מוח שאכן כך הוא. הרופא אמר שיש לנתח את החולה וביקש מעזרא שיהיה נוכח בניתוח. עזרא אמר לו שזה מאוחר כי החולה לא יחזיק מעמד יותר מ-40 דקות ולהכין את הכלים והחדר ייקח 35 דקות, ואכן כך היה והחולה רק הוכנס לניתוח ונפטר. הרופא הנ"ל שוב היה בהלם והוא אמר לעזרא שאם היה מאשר לו ניתוח ללא סדרת הבדיקות היו שוללים ממנו את הרישיון. עזרא ענה לו שרופא לא צריך לחשוב מה יהיה עתידו אלא על בריאות החולה ושעליו רק לחשוב איך להציל את המטופל שלו.
העלה לאינטרנט את הפיוטים בלחנים של העדה גם במארטי, וכן טוען שלחן של "נאווה מכל" שנאמר ע"י החתן ביום הנישואין לקוח משיר בשפה המארטית- שיר עצוב על יוסף ואחיו שהולחן על שיר זה כי יש עצב בחורבן ירושלים ובית המקדש תובב"א וכך במארטית.
ראיין וכתב: רונן טלקר
